טארט חטיפי שוקולד

לא קל, הקטע הזה של שני ילדים.

 

לא שילד אחד זה קל, אבל כמיטב הקלישאה — ברגע שנהיו לנו שניים, פתאום אסף ואני מוצאים את עצמנו תוהים על מה בדיוק התלוננו כשהיה רק אחד. “את קולטת”, אסף ממלמל לי, “כשהיה רק יונתן, אחד מאיתנו יכול היה להיות איתו, והשני היה מקבל זמן לעצמו. קולטת כמה קל זה היה? אבל עכשיו, עכשיו אין שקט. אין מנוחה. תמיד יש עוד אחד לטפל בו.”

הוא צודק. איכשהו כשאחד מצריך טיפול, השני תמיד נזכר שגם הוא צריך יחס:

עידו בדיוק טינף את כל הבגדים והגב שלו וצריך אמבטיה בתשע בערב, אפילו שכבר החלטנו לוותר עליה היום? זמן מעולה בשביל יונתן להתעורר ולהתחיל לבכות במיטה שלו.

יונתן מתעורר ברבע לשש בבוקר ורוצה שמישהו ילווה אותו למטבח ויתן לו לאכול “ננה” (בננה) ו”דודו” (צ’יריוס) (הילד הזה הוא מחיה השפה העברית, בחיי)? הייתי שמחה לקום ולתת לך לישון עוד חצי שעה, אסף, אני יודעת שיהיה לך קשה לתפקד בעבודה היום, אבל תראה מה זה, עידו התחיל לבכות בתזמון מושלם ומתעקש שאניק אותו דווקא עכשיו.

במילים אחרות, אני עייפה. כל הזמן. כבר כמה שבועות שאני טוענת שאין אצלי תהליך של הירדמות, כמו אצל אנשים נורמליים. אני ערה, מנסה להירדם, ואז מתעלפת. לפעמים אני אפילו מדלגת על שלב ה”מנסה” ועוברת ישירות מ”ערה” ל”מעולפת” – המצב כזה קורה לרוב על הספה בסלון, בעודי בוהה בתכנית כזו או אחרת בטלוויזיה.

אבל גם במצב הנפשי והפיזי הקשה שלי, סדר העדיפויות שלי נותר בתקין: באחד הלילות, בעודי נמצאת בדיוק על התפר בין “מנסה להירדם” ל”אוי, שוב התעלפתי במיטה”, הצלחתי איכשהו להחזיק את עצמי ערה עוד טיפה. אתם מבינים, בדיוק נזכרתי שיום הפאי מגיע, וזה לא באמת יום אני יכולה להתעלם ממנו. אז מה אני מכינה ליום הפאי?

אבל רגע, גם פורים מגיע! ממש כמה ימים אחרי יום הפאי. אולי… אולי כדאי לשלב בין הדברים?

היות שהלימבו הזה בין ערות לשינה הוא השלב בו יש לי את הרעיונות הטובים ביותר וגם את הרעיונות הגרועים ביותר, נלחמתי בשינה ממש עוד קצת, עד שפתאום צץ לי בראש הרעיון לטארט חטיפי שוקולד, כלומר עוגה שתשלב בין יום הפאי לבין כל הממתקים שאתם הולכים לקבל במשלוח המנות עוד שבוע ואולי לא תדעו מה לעשות איתם (בהנחה שלאכול את כולם על המקום זה לא הפתרון שלכם) (למה זה לא הפתרון שלכם, בעצם?).

כיוון שאני לא תמיד יודעת להבדיל בזמן אמת בין הרעיונות המוצלחים לרעיונות הביזאריים מדי, וידאתי שגם אסף ער ושהוא עדיין לא נכנס לקומה (זה התיאור שלי לשינה שלו בלילה; אני מתעלפת, הוא נכנס לקומה), מלמלתי לו את הרעיון כדי שהוא יזכור להזכיר לי אותו בבוקר, אם במקרה אשכח. ואז שנינו נרדמנו, עד שאחד הליצנים העיר אותנו. לא זוכרת כמה זמן זה לקח, אבל משערת שלא יותר משעה.

בכל אופן, הגיע הבוקר (אמרנו שרבע לשש זה בוקר, נכון?), נזכרתי ברעיון, והוא עדיין לא הרגיש לי מופרך. מפה לשם, חצי שנה אחר כך (סתם, זה לקח בערך שבוע), מצאתי בוקר בו עידודי אשכרה ישן —

הכנתי בצק פריך. קיררתי. רידדתי. אפיתי.

קצצתי כיף כף, פסק זמן ומקופלת (אבל אמרתי לעצמי בכוכבית שזה יכול לעבוד עם כל חטיף שוקולדי שבמקרה יש לכם בבית, פשוט התקמצנתי על הטוויקס שלי, כי העדפתי לאכול אותו כמו שהוא, בלי להסתיר בתוך עוגות) (וכן, לפעמים אני מדברת לעצמי בכוכביות) (ובסוגריים, כמובן).

הכנתי גנאש שוקולד מריר ואספרסו, כי אספרסו בקינוחים זו האובססיה החדשה שלי (בראוניז עם אספרסו? הולי מולי, אושר גדול) וכי רציתי לאזן קצת את כל המתוק-מתוק-מתוק של החטיפים. יצקתי מעל החטיפים.

“קישטתי”, כלומר פיזרתי מלמעלה עוד חטיפי שוקולד בצורה מטופשת.

צילמתי.

טעמתי.

התלהבתי!!

ואז ניגשתי להרים את התינוק החמוד שלי מהעגלה והענקתי לו קצת חום ואהבה. לא באמת חשבתם שהוא אשכרה ישן כל הזמן הזה, נכון? בשלב מסוים הוא התחיל לבכות, אבל הסברתי לו יפה שהוא חייב להחליט מה מצדיק בכי ומה לא. אתה לא יכול לבכות על הכל, חמוד, כי מבחינתי זה כאילו אתה לא בוכה על כלום, ואז אני פשוט לא אתייחס אליך. בחר את שלושת הנושאים החשובים לך ביותר, ובכה רק כשיש לך בעיה הקשורה לאחד מאלה.

אז הוא בחר רעב, עייפות והעובדה שהוא תינוק. כלומר הוא ממשיך לבכות כל הזמן. אוף, הוא חכם מדי.

בקיצור.

היום הוא יום הפאי. שבוע הבא אתם ו/או הילדים שלכם כנראה הולכים לקבל כל מיני משלוחי מנות, וייתכן שיהיו בהם כל מיני ממתקים שלא בהכרח בא לכם לאכול סתם כך, כמו שהם (אז אני מבינה שלא קיבלתם טוויקס במשלוח שלכם, אה?). מה עושים?

טארט חטיפי שוקולד, התרגשוית!

למה אתם לא מתרגשים כמוני? אה כי יש לכם חיים וההיילייט של היום שלכם הוא לא כשאתם מצליחים להאכיל תינוק בלי שהוא יפלוט את כל החיים שלו עליכם, על עצמו ועל כל הספה? אה. הבנתי.

נתפשר על התרגשויות חלקיות?

טארט חטיפי שוקולד
מקור המתכון: הבצק זהה לזה של הטארט שפרסמתי בדיוק לפני חודש; המלית דומה מאד למלית מהטארט הזה.

כמות: תבנית פאי עגולה בקוטר 18 ס”מ ובגובה 3 ס”מ.

מצרכים:
לקלתית
70 ג’ חמאה קרה, חתוכה לקוביות
30 ג’ (3 כפות) אבקת סוכר
120 ג’ (1 כוס פחות 2 כפות) קמח לבן
1/4 כפית מלח
15 מ”ל (1 כף) שמנת מתוקה

למלית
200 ג’ שוקולד מריר, קצוץ גס
1/4 כפית מלח
235 מ”ל (1 כוס פחות 1 כף) שמנת מתוקה
1/2 כפית אבקת אספרסו
כ-150 ג’ חטיפי שוקולד (ראו הערה בהמשך)

אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת הקלתית: מניחים חמאה, אבקת סוכר, קמח ומלח בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומעבדים למשך מספר דקות, עד לקבלת תערובת פירורית — מתחילים במהירות נמוכה, על מנת שהקמח לא יעוף לכל עבר, ומגבירים בהדרגה למהירות בינונית.
2. מוסיפים שמנת ומערבבים עד לקבלת גושי בצק גדולים.
3. מעבדים את הבצק ידנית לדיסק שטוח יחסית, עוטפים בניילון נצמד ומצננים במקרר למשך כשעה.
4. כשהבצק מוכן לרידוד, מחממים תנור ל-210 מעלות.
5. מניחים את דיסק הבצק בין שני ניירות אפיה ומרדדים לעיגול גדול, עד לקבלת משטח גדול מספיק לכיסוי התבנית, כולל הדפנות.
6. מעבירים את עיגול הבצק לתבנית או רינג, מהדקים ומדקקים את הדפנות.
7. דוקרים את הקלתית במזלג ומעבירים למקפיא למשך עשר דקות.
8. מניחים את התבנית בתנור ומיד מנמיכים את החום ל-170 מעלות. אופים למשך 20-25 דקות, עד שהבצק מזהיב קלות. מצננים ומחלצים מהתבנית.
9. להכנת הגנאש: מניחים שוקולד ומלח בקערה בינונית.
10. מניחים שמנת ואספרסו בסיר קטן. מבשלים על אש בינונית ומביאים לסף רתיחה.
11. יוצקים את השמנת מעל השוקולד. ממתינים דקה-שתיים ומערבבים לגנאש אחיד. מניחים בצד לצינון, על מנת שהגנאש יסמיך קצת ולא יהיה נוזלי מדי.
12. בינתיים קוצצים גס את חטיפי השוקולד – אמורה להתקבל כמות של בערך כוס אחת גדושה.
13. מסדרים את חטיפי השוקולד בתוך הקלתית, בשכבה אחידה עד כמה שאפשר.
14. יוצקים את הגנאש מעל החטיפים, כך שכולם מכוסים. מעבירים למקרר להתייצבות.
15. מקשטים בחטיפי שוקולד נוספים או בכל דרך אחרת שתרצו.

הערות/תוספות/שדרוגים:

• אני השתמשתי בשקית בת מאתיים גרם של מיני חטיפי שוקולד, ספציפית כיף כף, פסק זמן ומקופלת. במארז היו אחד עשר חטיפים; שמונה מהם קצצתי והכנסתי למלית, את השלושה הנוספים (אחד מכל סוג) שמרתי לקישוט. אבל כפי שציינתי בפוסט עצמו, אפשר להשתמש בכל שוקולד שרוצים.
• האספרסו בגנאש הוא לא בגדר חובה, אבל אני כן ממליצה עליו (בהנחה שלא מתכננים להגיש את הטארט לילדים, נגיד), כי השילוב של הקפה עם השוקולד המריר מהווה ניגוד טוב לשכבת החטיפים המתוקה מאד.
• ספציפית, אני השתמשתי בקפסולת אספרסו בטעם קרמל (פתחתי את הקפסולה ומדדתי חצי כפית מתוכה), אבל אפשר להשתמש במה שרוצים.